סולמות בגיטרה בס

בעיניי, יש 3 דרכים עיקריות ומעשיות להכיר סולם או כל תבנית מוזיקלית אחרת.

חלק מהדרכים עשויות לקחת חמש דקות של לימוד, ואחרות עשויות לקחת שנים. 

בוא נבחן את הדרכים הללו להכיר סולמות ותבניות של תווים, מהדרך ה"ארוכה" יותר עד לקצרה ולמקובלת ביותר

1. דרך שמות התווים

כדי להתליח בדרך זו יש לדעת את שמות התווים שמרכיבים את הסולם. לדוגמה, כדאי ללמוד שסולם מז'ור של C מכיל את התווים C, D, E, F, G, A ו-B, כלומר כל הצלילים ה"לבנים" (כלומר- ללא סימני היתק, במולים או דיאזים), או למשל סולם סול מינור, שלו יש 2 סימני היתק, 2 במולים, כלומר כל הצלילים "הלבנים" ובנסוף הצלילים סי במול ומי במול.

מבחינה פרקטית לצורך העניין, כשאני מנגן יצירה בסולם סול מינור ואני מגיע לצליל סי או מי, אני יודע שהם לרוב יהיו במולים.

דרך זו היא המורכבת ביותר כי היא מצריכה 2 מיומנויות מורכבות- האחת היא להכיר ברמה אבסולוטית ומיידית את כל הצלילים על צוואר הגיטרה, והשניה היא לדעת תאוריה מוסיקלית- כלומר לדעת איזה סימני היתק יש בכל סולם (לשם כך לפחות יש לדעת בעל פה את מעגל הקווינטות)

2. דרך הסאונד

בדרך זו יש להכיר את הסאונד הייחודי של כל סולם, לדעת לזהות אותם משמיעה. כאמור לכל סולם יש סאונד ואופי שונה, למשל ניקח את שני הסולמות הנפוצים ביותר- המג'ור והמינור.

אם נקשיב לשני הסולמות האלו נשמע הבדלים גדולים בסאונד של הסולם, באופי שלו ובאווירה שהוא יוצר. אפשר להסביר מבחינה תאורטית את ההבדלים, למשל ההבדלים העיקריים בין שני הסולמות הם המדרגות (הצליל בתוך הסולם) השלישית, השישית והשביעית.

אם נתייחס לשורש הסולם כנקודת הייחוס שלנו, מה שמאפיין את הסולם המז'ורי אל מול צליל השורש, הוא מדרגה שלישית גדולה, שישית גדולה, ושביעית גדולה, לאומת הסולם המינור שאותו מאפיין מדרגה שלישית קטנה, שישית קטנה ושביעית קטנה.

זיהוי ונגינת סולמות או כל דבר אחר משמיעה דורש תרגול ויכולת שנקראת "פיתוח שמיעה". האוזן שלנו היא כמו שריר, ממש כמו שהולכים לחדר כושר ומאמנים את השירירים, כך גם אפשר לאמן את האוזן, ובעזרת אימון ותרגול אפשר לזהות בקלות סולמות, הרמוניה ואלמנטים מוסיקלים נוספים

3. דרך תבניות ויזואליות ואצבועים

 כל סולם יוצר תבנית ייחודית וקבועה על הצוואר של הבס. לרוב, כשאנשים מדברים על לימוד סולמות, הם מתכוונים לדרך הזו, שכן זוהי הדרך הכי פופולרית ו"פשוטה" ללמוד סולמות.

יש יתרונות וחסרונות לשיטה זו. המכשול הגדול ביותר הוא כמות הדרכים השונות בהן אפשר לנגן את אותה תבנית. על פסנתר יש מקום אחד לנגן תו מסוים, בעוד שעל גיטרת בס בת 4 מיתרים עשויים להיות ארבעה. זה כמו להניח ארבעה פסנתרים זה על גבי זה. תחשבו על שילובי הנגינה האפשריים של קבוצה של 7 תווים על 4 פסנתרים. (אל דאגה יש דרך קלה ופשוטה להתמודד עם הבעיה הזו)

בעיה נוספת עם כלי מיתר היא ששמות התווים אינם ברורים מאליהם. על פסנתר כל C נראה אותו דבר וקל למצוא אותו. על הצוואר של הבס אין שום דבר שמבדיל את התווים אחד מהשני. וזה יכול להפוך את הנגינה על בס למשחק ניחושים ולחיצות רנדומליות כשהנגן בעצם לא יודע ולא מבין איזה צלילים הוא מנגן ולמה.

יתרון אחד של הבס הוא שכל תבנית ניתנת להזזה למעלה ולמטה על הצוואר וגם על מיתרים אחרים. זה הופך את התנועות הפיזיות של נגינת כל סולם או תבנית לקלות יותר לשליטה וזכירה. וזוהי בעצם הדרך "הקלה" ביותר לזכור סולמות על הגיטרה בס כי ברגע שאתם מכירים פוזיציה אחת של סולם דו מז'ור נניח, אתם יכולים לנגן בקלות את כל הסולמות המז'ור באותה הצורה, פשוט שמתחילה מצליל שורש שונה.